הסיפור שלי

הדרך שלי בחזרה לליווי רגשי לנשים

ואז הגיע 7 באוקטובר.

בתוך הטלטלה הגדולה של אותם ימים, משהו עמוק התעורר בי מחדש. הרגשתי קריאה פנימית לחזור לתמוך, לעזור במעגלים רחבים יותר, לשתף תובנות וכלים מכל מה שאספתי ולמדתי לאורך הדרך. זו לא הייתה רק החלטה מקצועית. זו הייתה תחושה עמוקה של חזרה למקום שאליו אני שייכת. אחרי שנים של אמהות ועבודה בהייטק חזרתי לספסל הלימודים, לעולם האימון והליווי הרגשי.

ושם קרה משהו שלא ציפיתי לו.

העברה בין־דורית, היריון וראשית החיים

במהלך הלימודים והעבודה הרגשית חזרתי שוב ושוב לתקופות המוקדמות ביותר של החיים ולדפוסים שאנחנו נושאות איתנו. ככל שהעמקתי, מצאתי את עצמי חוזרת לשאלה שליוותה אותי כבר כילדה:

איפה בעצם מתחיל הסיפור שלנו? מי או מה מנהל אותנו?

הרחבתי את הלימוד והעמקתי במחקר עצמאי. על התפתחות העובר ומערכת העצבים, על סטרס בתקופת ההיריון, על עולמה הרגשי של האם ועל הקשר שנרקם בינה לבין התינוק עוד לפני הלידה.

ופתאום התחילו להתחבר הנקודות שהיו מפוזרות לאורך כל חיי:

• הילדה שהייתי, ששאלה שאלות על ראשית החיים.
• ההיריון הפרטי שלי.
• האמא שהפכתי להיות וכל מה שלמדתי בדרך על אהבה, פחד וחוסן.
• שנים של לימוד, טיפול וליווי רגשי.
• ההבנה שמערכת היחסים הראשונה בחיינו אינה מתחילה ברגע הלידה.
  

אימון רגשי, היריון והקשר שמתחיל עוד לפני הלידה

מתוך כל אלה התחיל להתבהר לי איפה אני רוצה למקם את עצמי על ציר הזמן. ליווי נשים לפני או בתקופת ההיריון הכל כך משמעותית. לא מתוך כוונה שנשים בהיריון יישאפו להיות רגועות כל הזמן. לא מתוך פחד מכל בכי, דאגה או יום קשה. ובוודאי לא מתוך ציפיה לעבור את ההיריון "נכון". אלא מתוך האפשרות להכיר את עצמנו קצת יותר. לזהות את הדפוסים שאנחנו מביאות איתנו, לתת מקום למה שאנחנו מרגישות, להפחית עומס וסטרס לשפר את חווית תינוק שבבטן, וללמוד לחזור שוב ושוב אל רגעים של נוכחות, ביטחון וחיבור.

כי בעיניי, החיבור לתינוק לא צריך לחכות לרגע הלידה. הוא יכול להיבנות כבר בתקופת ההיריון דרך הקול, המגע, הנשימה, תשומת הלב והנוכחות של האמא שבדרך.